השתלות שיניים לחולי לב – האם זה אפשרי?
גם חולי לב יכולים לעבור השתלת שיניים, אם כי בשל מצבם יש צורך להקפיד הקפדה יתרה בכל הקשור למצבם הרפואי ולתרופות שהם נוטלים באופן שגרתי, כמו למשל תרופות לדילול הדם.
בכתבה הנוכחית נסקור את כל האפשרויות העומדות בפני חולי לב לפני ביצוע השתלת שיניים או טיפול שיניים שגרתי, ונעמוד על הפתרונות המוצעים בשוק.
היתרונות האסתטיים והבריאותיים של השתלות השיניים
מחקרים פסיכולוגיים מעידים על כך, שמראהו החיצוני של אדם משפיע באופן ישיר על דימויו העצמי ועל התנהלותו בעולם שמסביבו. בשל כך, המראה האסתטי של שיניים בריאות ויפות משמעותי מאד לתחושתו של אדם ואף קשור קשר ישיר גם למצב בריאותו ואיכות חייו.
אצל חולי לב יש לקחת בחשבון, שטיפולי שיניים פולשניים, כגון השתלות שיניים, עלולים לסכן את בריאות לבם.
כמו כל אדם, גם חולי לב יכולים לעבור טיפולים אלו, אולם עליהם להיות מודעים הן לסיכונים והן לפתרונות שניתן להציע במצבם.
הסיכונים בטיפולי שיניים לחולי לב
טיפולי שיניים שגרתיים ולא פולשניים לחולי לב, כמו: סתימות וכתרים אינם מהווים לחולים סיכון כלשהו, אולם התמונה שונה בטיפולים פולשניים, כמו: השתלת שיניים, ניקוי עמוק, טיפולי חניכיים או טיפולי שורש.
חולי לב נוטלים תרופות קבועות לדילול דם ותרופות אחרות המיועדות לבעיות לבביות שונות. לחלק מהחולים הושתלו אביזרים מלאכותיים כגון סטנטים (תומכי עורקים), מסתמים מלאכותיים, קוצבי לב ועוד.
הסיכון הוא, שבמהלך טיפולי ההשתלה עלולים להיווצר אצלם סיבוכים רפואיים, כדוגמת: זיהום במסתמי הלב, הפרעה למכשור המושתל בלב, תגובות לתרופות הניתנות בזמן הטיפול ואף התנגשות בין תרופות.
מכיוון שכל טיפול לחולי לב נחשב טיפול בסיכון גבוה, חשוב שהחולה יתייעץ עם הרופא המטפל ויגיע לטיפול כשהוא מצויד בגיליון רפואי מפורט על מצבו ועל התרופות שהוא נוטל.
בנוסף לכך חשוב שיתייעץ עם רופא השיניים באשר להכנה הנכונה והטיפול הנכון הדרושים לו לפני הטיפול, במהלכו וכן בשלב המעקב שלאחריו.
ניתן למנוע במידה רבה סיבוכים במהלך השתלות שיניים לחולי לב כאשר פונים לרופא שיניים מקצועי המנוסה בטיפול בחולי לב.
בחירה ברופא מקצועי שכזה הינה חשובה ביותר, שכן רופא מנוסה יידע כיצד להתמודד עם סיבוכים בלתי צפויים במהלך הטיפול.
הסיכון בהשתלות שיניים לאנשים הנוטלים תרופות מדללות דם
חולי לב נוטלים מדללי דם שנועדו למנוע קרישת דם. חשוב לקחת בחשבון את השפעת התרופות הללו לפני טיפולי שיניים פולשניים.
אנשים הנוטלים תרופות אלו עלולים לפתח דימום מוגבר לפרק זמן ממושך בזמן טיפולי שיניים פולשניים. רופא השיניים המטפל בהם חייב להיות בעל ידע וניסיון שיאפשרו לו להתמודד עם דימום הנובע מתרופות אלו.
מסיבה זאת, חייב להיות תיאום בין רופא השיניים להמטולוג או הקרדיולוג המטפל, ועליהם להחליט יחד על הטיפול שאותו יקבל החולה בד בבד עם הטיפול האנטי- קרישתי סמוך לטיפול.
אלו בעיות נפוצות בשריר הלב, והאם ניתן לבצע במהלכן טיפול שיניים?
- בעיות מסתמים- דליפה של מסתמי הלב או תפקוד לקוי של מסתמי הלב מחייבים התייחסות מיוחדת. יש לוודא עם הקרדיולוג האם יש צורך בטיפול אנטיביוטי מקדים לפני ההשתלה במרפאת השיניים.
בכל מקרה, לפני כל הליך כירורגי המערב את מסתמי הלב, יש לוודא שאין מוקדים מוגדרים עם זיהומים בחלל הפה שכן החיידקים הפעילים עלולים לפגוע בשריר הלב. - התקף לב- בעיה של אספקת חמצן בשריר הלב לא אמורה להפריע לטיפול שיניים, במידה וטופלה כמו שצריך. ברמת העקרון, ניתן לטפל במרפאת השיניים כחודש לאחר האירוע הלבבי.
- ניתוח מעקפים- לפני ניתוח מעקפים, יש לבצע באופן מידי סילוק מוקדי זיהום מחלל הפה. חודש לאחר הניתוח, ולאחר שמוודאים שאין מוקדים מזוהמים ודלקתיים ניתן לבצע כל טיפול שיניים שהוא.
- צינתור- אין הגבלה בטיפולי השיניים ובהשתלות כחודש לאחר הצינתור.
השתלות שיניים לחולי לב ביום אחד – מדוע זה טוב?
בעבר, תהליך השתלות שיניים היה כרוך במספר מפגשים טיפוליים. במקרה של חולי לב זה חסרון מובהק, משום שלפני כל טיפול היה עליהם להפסיק לקחת את התרופות לדילול דם ולהיזהר מאוד מזיהומים.
כיום, מאפשרת הטכנולוגיה המתקדמת ברוב מרפאות השיניים בישראל, לבצע השתלות שיניים ביום אחד.
מדובר בפתרון מצוין לחולי הלב המאפשר ביצוע השתלה בתהליך קצר, בטוח ויעיל עבורם.
אפשרות נוספת – השתלת שיניים בהרדמה מלאה לחולי לב
אופציה נוספת לביצוע השתלת שיניים בחולי לב היא השתלה בהרדמה מלאה. תהליך שכזה מאפשר השתלה מורכבת בטיפול אחד במקום במספר מפגשים הנפרסים על גבי שבועות וחודשים. התהליך בהרדמה מלאה עשוי להיות מתאים הן למטופלים חולי לב והן לאלו הסובלים מחרדה דנטלית.
בהשתלת שיניים המבוצעת בהרדמה מלאה ניתן לנטר את מצבם של חולי הלב בזמן הטיפול ולוודא שהם במצב מאוזן ויציב לאורך כל התהליך.
עם זאת, חשוב ביותר לוודא שלא צפויים סיבוכים כתוצאה מהתנגשות בין תרופות שהם נוטלים באופן קבוע עם חומרי ההרדמה ועם חומרים שבהם נעשה שימוש במהלך הטיפול.